ולדימיר ויסוצקי

סוס אשר צועד אחרת

סוס אני - אשר צועד אחרת
על הבוץ, על טל, על אבנים
בין מומחים הליכתי מוכרת
כשונה מזו של אחרים
הפצעים כיסו אותי מזמן:
בוערות רגליי, נשׂרט הגב…
כמו כולם אני לרוץ מוכן -
רק תורידו רסן ואוכָּף!

המרוץ! קהל כבר משתגע
העיניים נעוצות רק בי:
מהמרים עלי, אני יודע -
לא על איזה שמוק שעל גבי!
הוא ממש בטוח שנחוץ
מדרבן אותי בחשק רב
עם כולם אני מוכן לרוץ -
רק תורידו רסן ואוכף!

אך היום את הפרש אפתיע
ואמחק את זכר הדרבון
הוא לא יקבל את הגביע -
כי אני אגיע אחרון
פעמון! והפרש קופץ
עם חיוך מרוח על פניו
כמה שלרוץ אני חפץ -
רק תורידו רסן ואוכף!

אבל מה זה? רגע, מה קורה לי?
מה דוחף אותי למרות הכל?
משהו יותר חזק ממני:
לא להיות ראשון איני יכול!
מה נותר לי? פתרון מושלם:
בסיבוב לזרוק אותו מגב
ולרוץ - כאילו עם כולם,
באוכף ורסן - בלעדיו!

אל תגידו לי שסתם ברחתי
מההוא שמקרטע שם
פעם ראשונה אני ניצחתי
את עצמי, אותו ואת כולם!