יורי ויזבור

בבית של ארקשה

בבית של ארקשה – אין יוליה, אין ארקשה
הכל שונה שם: ריח, ריהוט ואנשים,
ולא אני יושב במטבח עם תה רותח
בבית של ארקשה דולקים אורות זרים
הבאמת הלכו, כל השנים הללו
בהן גמרנו אומר על יחסי קרבה
לאן הבטנו כשכולם סביבנו שרו
עם חריזה נצחית: "איבה" ו"אהבה"
בבית של ארקשה החרוזים האלה
תמיד היו בגובה, מעל כל המילים
ועל הקיר כיכבה, מעין תמרור בדרך,
תמונה אחת אבסטרקטית – ליופי הכללי
לצבור הרכוש בגרוש – מאומה לא טרחנו
לא יחזור הזמן שלא היה לו סוף
נודה על כך, אחי, שבחיים אנחנו
ומה שיש אצלנו – כבר לא יוכלו לגנוב
היינו עשירים בכאבי כולנו
גם במוסר נאיבי וברצון לשיר
באהבה ובאיבה – החוב פרענו
אז בוא לא נתרושש, את כל זה לא נמיר
בבית של ארקשה משוטטים צללינו
שותים ומעשנים הם במטבח הריק
תמונה אחת אבסטרקטית – מחרוזת גורלינו
ושחיים רק פעם – לגמרי לא צודק