יורי ויזבור

היחידה

את יחידה אצלי –
כמו סהר בנוף לילי,
כמו אביב בשנה,
כמו עץ בתוך ערבה.
אין עוד שנייה כזאת –
מעבר לכל נהרות,
מעבר לערפל,
אין בכל התבל.

כפור מכסה חוטים,
ערביים – את הערים,
עולה לו כוכב אחד –
הוא שיאיר לעד:
כשתשתולל סופה,
כשאפול על מיטה,
כשאנענע אני
את עריסת בתי.

הנה הנהר עשה
פנייה חדה כפרסה.
את יכולה לבחור –
ללכת או לחזור,
גם להחזיר חובות,
גם לחפש אהבות,
רוצה לעזוב – תלכי,
רק שתאירי לי!