אלכסנדר גורודניצקי

מה הטעם

בלה-מנש נדלקו האורות,
ערפל משתרע סביבנו.
מה הטעם לספור עוד ימים ולילות -
נדירות ותמוהות פגישותינו.

מול החוף הרדום הלילי
מתרוצץ איזה שחף בלי נחת.
מה הטעם שיש אהבה בתוכי
אם ממני כל כך רחוקה את?

כוכבים מגיעים לשורה,
האפור את המים צובע.
מה הטעם להיות בודדה אך גאה?
לא כלה, לא אישה – לא יודע…

בלה-מנש מתפשט ערפל,
האורות – על החוף וסביבנו.
מה הטעם בכך שבכל התבל
רק אנחנו – ואין מלבדנו?