אלכסנדר גורודניצקי

רחל

באוחזי תוגה ישנה
כמו מפגש – פנים מול פנים
לפניי מונחת תמונה,
אלף תשע מאות ועשרים:
כל השטעטל בערפל,
שום דבר כאן עוד לא קורה.
הינה אמא שלי, רחל -
בתמונה היא בת שתים עשרה…

באחת השדות ההם
היא מצאה מנוחה נצחית
כי להיות לאמא מגן
לא הצליח מגן דוד
כל אחד מהמשפחה
שהיום את פניו אזכור
או - פליט בארץ נכר
או - הרוג ששוכב בבור

עם הערב לאט לאט
משתררת העלטה
המאה העשרים ואחת
מסיימת את ראשיתה
עיר הנצח בערפל
בין כותליה אני רואה:
הנכדה שלי - שמה רחל
והיום היא בת שתים עשרה

מי יתן לה ולתמיד
לא תידע יגון וצרה
ואביט בעיני אמי
שכל כך , כל כך צעריה
סלח נא על חֶטאָי אלי
ואת מלוא חסדך תַראה
לרחל, הנכדה שלי
שהיום היא בת שתים עשרה…