© 2006 Все права принадлежат Зееву Гейзелю
שיר המקרופון
ממכות הכפיים נחרשתי,
התעוורתי מרוב חיוכים,
ממבול הסימפוניות תשתי
ומכל חקייני ציפורים!
כל חיי במעיים ניפיתי
את הצליל הטהור בשבילכם…
דום! הנה היחיד לו ציפיתי,
שעליו רק הייתי חולם!
זה שנים דרכי לחשו על כוכבים,
על יופייה של הדממה היו צורחים,
על מסור אחד ניגן, ניסר את צווארי -
ולכולם הגברתי קול, הגברתי קול אני!
את שירו מתוך חנק משמיע
הוא לחוץ, עמו שוטר על הכביש.
ואל פיו הרטוב, הזיע
מתארך צווארי הגמיש!
ולפתע… מאיפה הנופת
שמפיך יוצאת, בן אדם?
זה לא שיר, זאת דובשת הטינופת!
תעצור בעדו, האולם!
זה שנים דרכי לחשו על כוכבים,
על יופייה של הדממה היו צורחים,
על מסור אחד ניגן, ניסר את צווארי -
ולכולם הגברתי קול, הגברתי קול אני!
בתקווה שיבוא נס ממעל
אנוכי מתנדנד על רגלי
כששופך הוא את ליקר הרעל
בגרוני שלי, החשמלי!
בכל פשע אותי תאשימו –
אף מילה לא אוציא מהשיר
כמה שקר כואב! – אך תבינו:
המקצוע שלי – להגביר!
זה שנים דרכי לחשו על כוכבים,
על יופייה של הדממה היו צורחים,
על מסור אחד ניגן, ניסר את צווארי -
ולכולם הגברתי קול, הגברתי קול אני!
ונתתי צרחה מיבבת!
הוא עצר… אך הרגשתי מהר
איך ידו את גרוני מסובבת –
והוחלפתי אני באחר!
האחר – שבוודאי לא יפריע,
שהוברג בדיוק במקומי
ואת כל כוחותיו הוא ישקיע
שהשקר יזרום לו חופשי!
הנרתיק השחור – שם הושכבנו
חצובה, האחר ואני
הם סיפרו לי – עד כמה שמח הוא
כשראה שהחליפו אותי…