© 2006 Все права принадлежат Зееву Гейзелю
הרומנסה הדרומית
אל תזרז אותי בכלום. לכל דבר ישנו מועד
וגם חשבון. שום מאמץ מתשע עשר לא יביא.
לימד חכם שנמהר לחיות - וזו כל האמת
לה האמנתי. כה מיהרתי!- בשביל מה, תגידו לי?
אל תמהר. הרי דהרנו ודהרנו עד עכשיו.
גם הסוסים, קורה, נופלים. האם להידמות להם?
לאן לרוץ - אם הגשמים עברו לקצב של הסתיו,
נמס כבר אוגוסט מול עיניי, איתו הקיץ מסתיים!
מולי תמיד היו ברקע הפנים האהובות
כל כך נמשכתי אליהם, אך עוד יותר - למרחקים…
מהר!- חיפשתי בבתים זרים - נשים צייתניות
מהר!- לבלוע יין, טרמפ לתפוס - ולדפדף שנים.
אבל הקיץ התגנב, אותי שבה, אותי פיתה -
שחיתי בו, כמו בגן עדן, לא רציתי לעצור.
ובתוכי טיפין-טיפין הזרימה את איטיותה
הנדנדה המפנקת הקרירה של ים שחור.
אל תמהר… נחשול מתיז אבק מלוח שוב ושוב…
מתי תנשומנה הריאות עוד פעם רוח של החוף?
הרי המוות כה שובב היא, וכל אחד אצלה חשוב -
אז לך תדע מתי ינשום מעל ראשנו עד הסוף…
נותר עוד נצח כדי לחגוג את חגיגת הכוכבים,
נותרו שמונה ימים שלמים להיטגן כמו דג בחול,
נותרו שמונה לילות שלמים לקפוץ למים כסופים
רק לפעמים לגלום כוסית - וזה הכל, וזה הכל!
אל תזרז אותי בכלום. לכל דבר ישנו מועד
וגם חשבון. שום מאמץ מתשע עשר לא יביא.
לימד חכם שנמהר לחיות - וזו כל האמת
לה האמנתי. כה מיהרתי!- בשביל מה, תגידו לי?