© 2006 Все права принадлежат Зееву Гейзелю
גבירתי הנאה
הו גבירתי הנאה, הרחוקה. הסניורה. הלדי!
ספינתי עצובה, ודרומה פוזל הנווט
תארי לעצמך שכוכב מקבוצת אנדרומדה
לאשנב הנחושת שלי מיישר המבט.
גם הרוח ניצלה האשנב, בחדרי מרחפת
יש קוראים לה "מונסון" או "פסאט" -שאלה, איזה ים
היא בלעג ניכר בדפי מכתביי מדפדפת
הם כבר לא יישלחו כי מזמן הנמען נעלם
אז איפה, ילדתי, אז איפה את הדרך פספסתי?
אם איבדתי לנצח אותך - אז איפה ומתי?
איך החרשתי סונטה שקטה באקורד הבומבסטי
כי הנחתי שכל הקונצרטים עודם לפניי?
וזללתי בכיף סטייק של כבש במיץ קלמנטינה,
ובבוקר ראיתי תמונות בקירות הזרים,
ואותי סובבו כל מיני שאותי לא הבינו
וסברו כי האושר נגזר מאיכות השקרים
הבדידות הזדנבה אחריי, ותמיד היא הופיעה
במראות גליות כצורה במעיל מרופט.
אחריה באספלט רטוב – רכבים שהניעו,
והיו הם ריקים, בתוכם לא היה אף אחד!
בקרנות המטרו הריקים דרך נצח שעטתי,
ופגשתי תמיד את עצמי על סיפון אוניה,
אם רקדתי מחול – רק עם רוח וגשם רקדתי,
וכל מה שהיה בעולם - בלעדיך היה.
באוזניי כל הזמן מילמלו, מי ומה - לא יודע.
התעוורתי מבלונד מחומצן שסיפק לי מרקע.
החבר הישן ותרמיל – רק בהם עוד בוטח,
בינתיים אני מתארח על ארץ ריקה.
הו גבירתי הנאה, הרחוקה. הסניורה. הלדי!
נתקעה כאן, מותשת שוברת הקרח שלי…
ילדתי הזהובה מכוכב בקבוצת אנדרומדה -
תזכרי. תתקרבי. תני תקווה. תנחשי. תגאלי.