© 2006 Все права принадлежат Зееву Гейзелю
מיידן
"נלך ברגל דרך המיידן
דרך מקור של הוויה נרקמת
אל השדה שבו שְלוָוה כוּסֶמֶת
תיקח אותי מעבר למיידן
נלך ברגל דרך המיידן
מרוב צלילי הבכי והאושר
הוא לעצמו ולי מקשיב בקושי
תיקח אותי מעבר למיידן
נלך ברגל דרך המיידן
את כל שיריי חיברתי בו ושרתי
בדממתו להיעלם נשארתי
תיקח אותי מעבר למיידן
נלך ברגל דרך המיידן
בוכה אישה - אותה הבאתי פעם הנה
היום אפגוש – ספק אם אכירנה
תיקח אותי מעבר למיידן
נלך ברגל דרך המיידן
אהבתי בו וגם שבעתי ארס
הייתי מהולל , הייתי אפס
תיקח אותי מעבר למיידן
נלך ברגל דרך המיידן
אל העבים השיכורים מהשלכת
שם שירתי מפיו של בני נמשכת
תיקח אותי מעבר למיידן
תיקח אותי… "
והמיידן, כמו ים,
נדנד, לקח אותו, הכניס לנצח
כשהוא נפל על המיידן, באמצע
ולא היה דבר מעבר למיידן