© 2006 Все права принадлежат Зееву Гейзелю
שעון הקיר
כשנכנסה אלי אהובתי
בבית היא מצאה ספרים ופרח
אמרה אהובתי שזה יפה - אך
צריכים אנחנו בית אמיתי
הלכנו עם תרמיל ישן וריק
את הדברים החשובים קנינו:
שעון הקיר שבמטבח תלינו
וגם קומקום שלפעמים שורק
האש הכי טובה – היא זו שלא דועכת
הטוב שבבתים הוא הקרוי ביתך
כי שם האהובה תפגוש אותך בדלת,
שם מטקטק שעון, שם מטקטק שעון:
"טיק-טאק",- והקומקום
עונה לו בשריקה
בשלהם המשיכו החיים
כשאחרי כל יעד – שוב יש יעד
ומתברר מהר שלכל צעד
צריכים עוד חפצים חיוניים.
הייתי בדרום ובצפון
ומהבית מכתבים הגיעו,
"הכל בסדר,- הם אותי הרגיעו,-
רק ממהר טיפונת השעון"
האש הכי טובה – היא זו שלא דועכת…
חיינו יחד נצח נצחים -
אולי מאה שנים, אולי מאתיים
עד שדמיינתי לי כי השמיים
כחולים יותר אי שם במרחקים
ושם נאמרות כל המילים
שאף דומות להן עוד לא שמעתי
ומשום כך בלי הרהורים החלטתי
לנוע לאורות החדשים
האש הכי טובה – היא זו שלא דועכת…
מאז אני עגנתי בהמון
חופים - בארץ ורחוק ממנה
זיכרונותיי אותי החזירו הנה,
לזמן שבו טיפלתי בשעון.
אולי תחתיו כבר מישהו אחר
שותה לו תה - אך לא ארגיש שום זעם
על השעון שהתחתן רק פעם,
אבל תמיד, כמוני, ממהר
האש הכי טובה – היא זו שלא דועכת…