© 2006 Все права принадлежат Зееву Гейзелю
הייתי דם
הייתי שם. אז מה בכך?
מזמן הייתי. זה נשכח:
שכחתי איפה ומתי,
את הנהר, את הצליחה.
אני - חייל שלא זוהה
אני הפלוני, הטוראי
אני - קליע שפיספס
הקרח שבדם נמס
בקרח זה אני נשאר
כמו זבוב מולחם בתוך ענבר.
הייתי שם. אז מה בכך?
הכל עבר. הכל נשכח:
שנים, ימים, תאריכים,
אפילו שמות כבר לא אמצא!
אני - גניחה תוך די ריצה
ושעטת סוסים רוקעים,
אני - דקה לפני זריחה,
הקרב בקו האחרון.
אני הוא אש הזיכרון
ואש תחמיש שבשוחה.
אז מה אם כן הייתי שם,
בתוך "להיות או לא להיות"?
שכחתי. זה כמעט נשלם.
אני רוצה לשכוח עוד.
לא משתתף במלחמה -
היא סתם זורמת בעורקיי,
ואש הנצח החמה
עתה רועדת על פניי.
דבר ביני כבר לא יפריד
לבין אותה המלחמה.
דבר אותי כבר לא יגליד
מחורף, שלג, אדמה.
החורף, הימים ההם
יישארו איתי, בפנים -
עד השלגים, שם איש מכם
בעקבותיי כבר לא יבחין.
הייתי שם. אז מה בכך?